לא מזמן קיבלתי פרויקט חדש. מאפס. בלי מערכת ישנה, בלי מגבלות היסטוריות ובלי "ככה זה עובד היום". הרעיון הגיע מחטיבת השירות. עוד לפני אפיון, תקציב או לו״ז זרקנו את הדרישה לכלי AI, ובתוך זמן קצר קיבלנו מסכים, דשבורדים ותהליך שנראה כמעט כמו מוצר אמיתי. לא כדי לפתח, כדי להבין. ופתאום כולם ראו את אותו הדבר והערך היה ברור. עכשיו נשאר רק אפיון, תמחור, תיעדוף, טיקטים, ספרינטים, פיתוח, אבטחת מידע, בדיקות ותשתיות. ואז עצרתי: אנחנו ב-2026. זאת באמת הדרך שבה אנשים שחושבים AI אמורים לע

אתם מכירים את הרגע הזה שבו מישהו מהצוות שואל שאלה תמימה? "תגיד, איך עובד התהליך הזה?" ואז יש שקט. שקט של, זה נכתב לפני חמש שנים שנים, בלי אפיון, בלי דרישות ועל ידי מפתח שכבר מזמן לא נמצא באזור. לפני כמה ימים הגיעה אליי מנהלת המוצר שלנו עם שאלה כזאת בדיוק! היא סיפרה שיש תהליך ישן שנכתב מול כמה מערכות צד שלישי, והיא לא ממש מצליחה להבין את הלוגיקה העסקית שלו. וכמו בכל מקום שהאפיון לא היה קיים באותם שנים השאלה הראשונה שעלתה לה הייתה: "אתה יכול להיכנס לקוד ולבדוק?" כי אין דבר שא

לא, זה לא פתיח לסרט מתח של נטפליקס אלא תחילתה של שיחה עם קולגה שלי שסיפר לי בהתלהבות על מוצר חדש בתחום הבינה המלאכותית. הרעיון היה מבריק ופשוט: מערכת שמסוגלת לחסוך לצוותי שירות, דיגיטל ומוצר שעות ארוכות של עבודה ידנית, חיפושי מידע, תיעוד תהליכים והתעסקות אינסופית עם משימות שחוזרות על עצמן. ככל שהשיחה התקדמה הרגשתי את אותה תחושת התלהבות שמלווה כמעט כל חידוש משמעותי בעולם ה-AI. אבל אז עלתה בראשי שאלה פשוטה, שאלה שמלווה אותי כמעט בכל פעם שאני נחשף לטכנולוגיה חדשה: למה לרכוש מוצ